כוחם של קלפי טארוט – סיפור מאת אלין סטויקה
הייתה זאת שעת בוקר מוקדמת בבוקר קייצי נעים של אמצע שבוע. אורי, רווק תל אביבי באמצע שנות השלושים לחייו, התיישב מנומנם על מיטתו, הפנה מבטו אל עבר המדף, שם עמד לו בנחת השעון המעורר. עיניו קיפצו מחוריהן כשהבחין כי השעה כבר שבע וחצי. "אוי ואבוי"! סינן לעצמו, הרי מעולם לא איחר להגיע לעבודתו, משרד ביטוח ופיננסים שבו הוא מועסק כחמש שנים. הוא קם במהירות מתנגש בפינת המיטה תוך כדי ריצה למקלחת. רק אז חדרה בו ההכרה - זה היום החופשי שלו !
הוא ניגש להדליק את מקלט הטלוויזיה, חשב לצפות בחדשות הבוקר, אקטואליה... להפתעתו הופיעה מולו על גבי המסך אישה צבעונית למדי בלבושה שהוצגה לצופים כקוראת בקלפי טארוט. היא תתן יעוץ לכמה ברי מזל שיצליחו לעלות לשידור. אורי עיקם את אפו, מי מאמין לשטויות האלה, קלפי טארוט ?!
איך אנשים לא מתביישים לעלות לשידור, לפרסם קבל עם ועדה את בעיתם האישית ולקבל תשובה מפיה של אישה שקוראת ציורים הנושאים את הכותרת "קלפי הארקנה", הלוא הם קלפי טארוט.
מחשבותיו נדדו אל שנות ילדותו, כמה העריץ את אביו האריסטוקרט שהלך לעולמו רק לפני שנה. אביו העריך והבין אומנות והשקיע רבות בחינוך ילדיו .זכורה לו אותה הפעם שביקש מאביו לצפות במופע קסמים, אביו סירב בתוקף: "אל תאמין לאשליה שהם רוצים שתראה. מה שאתה רואה שם לא קיים".
משפט זה חלחל עמוק בתודעתו של אורי. הוא לא העריץ מופעי אשליות, לא התעניין במיסטיקה, לא האמין בקריאת קלפי טארוט. הקפיד להתייחס לכל דבר באופן לוגי מפורש .
מחשבה נוגה עברה במוחו; רצה שאביו יהיה גאה בו, שיראה אותו מגשים את חלומו להיות בעל משרד עצמאי .
הוא התקשר לנייד של מרב, חברתו בשנתיים האחרונות: "בוקר טוב יפה שלי, רוצה לטייל היום בפסטיבלי הרחוב ?"
הוא ידע את תשובתה מראש, הרי מרב אהבה מאוד את האווירה והצבעוניות הססגונית ברחובות בזמן הפסטיבל.
"כן"!! נשמע קולה הצוהל מעברו השני של הקו. "אאסוף אותך בעוד שעה", אמר לה.
כשהגיע, היא כבר חיכתה מחוץ לביתה. לבושה בשמלה קייצית תכולה שהחמיאה לחמוקי גופה הנאים .
היא התיישבה לצידו בשמחה . "את יודעת מירב" פנה אליה אורי כשנסעו משם , " זמן רב אני חושב לעזוב את עבודתי כשכיר , ולפתוח משרד עצמאי - שלי .היא תלתה בו את עיניה הגדולות והקטיפתיות "אתה בטוח שהעיתוי מתאים ?"בסתרי ליבה קיוותה שאורי יציע לה סוף סוף לעבור למגורים משותפים.
"אורי, ביקרתי אצל מישהי, שקוראת בקלפי טארוט, ושאלתי אותה לגבי העתיד של שנינו ו... " הוא קטע את שטף דבריה. "קלפי טארוט"?!! הזדעק. אני לא מבין איך, איזשהו ציור על קלף יכול לרמוז לנו, מה צופן בחובו עתידנו ועל סמך זה לקבל החלטות !"
מירב שתקה דקות ארוכות. תגובתו לא הפתיעה אותה, היא ידעה מה הוא חושב על קריאה בקלפי טארוט ומיסטיקה בכלל. הידיעה הזאת לא מנעה ממנה את תחושת העלבון. בקול נמוך אמרה "לא יועיל, לא יזיק .אם לא ניסית, איך הגעת למסקנה השלילית? תנסה לפחות פעם אחת".
אורי שתק והתרכז במציאת חנייה. כשצעדו ברחובות הססגוניים החלה אוירת הפסטיבל לדבוק בהם. הצבעים, השמחה, מופעי הרחוב. שלל תרבויות ניבטו אליהם מבעד לדוכנים: ציורים של צייר איטלקי לא מוכר, כלי נגינה מהמזרח הרחוק, תכשיטים אינדיאנים. מצד אחד של הרחוב נשמעה מוסיקת קאנטרי, ומצידו השני מוסיקה קלאסית. מירב עצרה לפתע את הליכתה. לפניהם התנוסס שלט גדול, ועליו נכתב באותיות קידוש לבנה: "קוראת בקלפי טארוט". חץ הורה על כניסה צדדית .
מירב התבוננה עמוק אל תוך עיניו של אורי והנידה עפעפיה כאומרת: "נו, אתה בא"?!! אורי גיחך, הוא לא יכל לעמוד בפני עיניה הממגנטות .
הקוראת בקלפים נראתה לו אישה תימהונית, לבושה בערבוביה צבעונית מידי. גופיה ירוקה, חצאית סגולה, סנדלים אדומות, סרט ורוד גדול ורחב בשערה, צפורניה משוחות בלק כתום מזעזע .
אם לא חברתו, מזמן היה מוצא את עצמו הרחק משם. הם התיישבו מול הצוענייה בעלת קלפי טארוט. בעיני רוחו יכל לראות את מבטו הזועף של אביו .
הוא התבונן בידיה המיומנות טורפות את הקלפים והפטיר "את עושה קסמים"? האישה שתקה. בעודה מחלקת את הקלפים לשלוש חפיסות קטנות , פנתה אליו בקול סמכותי משהו " תחשוב מהי השאלה שעליה היית רוצה לקבל תשובה".
" מה גורל הקריירה שלי .." שמע את עצמו אומר. לפניו היו מונחות שלוש החפיסות. "בחר אחת בבקשה"! אורי הצביע על החפיסה האמצעית של קלפי טארוט .
הקוראת בקלפים החלה לפרוס אותם על השולחן לפי סדר המובן אך ורק לה, בעודה ממלמלת:
"קלף האדם התלוי, קלף שש החרבות, קלף המגדל.... קלף הכוכב". היא המשיכה לדבר ללא הפסקה. "יש לך כושר מנהיגות וחריצות ,כח החשיבה מודגש אצלך בכל תחומי החיים, אפילו ברגשות! אתה בפתח תקופה חדשה ונמרצת, תקופה טובה לפתוח עסק..."
הוא נע וזע בחוסר נוחות על כסאו "אז את אומרת, שהתקופה הזאת מתאימה שאלך צעד קדימה , ואפתח משרד משלי" ?
"בהחלט כן.. אך לא אני אמרתי לך, אלא קלפי טארוט אמרו לך".
כשיצאו משם אורי היה מהורהר, איך היא יכלה להבין את רצונו, לקבוע שהעיתוי נכון לו, כל זאת מגיבוב ציורים על קלפים .
שנים ייחל לרגע שבו יוכל להיות עוסק עצמאי בתחומו. השקיע את מיטב שנותיו, להתמקצע ולחסוך כסף. כל התעודות הנדרשות בידיו, הידע והנסיון .
הקריאה בקלפי הטארוט נסכה בו בטחון. גמלה בליבו ההחלטה, מחר הוא יתחיל לחפש מקום שיתאים להגשמת חלומו .
מירב בחנה את פניו במשך חמש עשרה דקות, בהן צעדו בשקט. הוא לא שיתף אותה במחשבותיו .
"אורי", פנתה אליו , "מה חשבת על הקריאה בקלפי טארוט"? הוא ניסה להתחמק חייך אליה ואמר: "בואי ניתן לעתיד לתת לנו תשובה".
למחרת, ניגש אורי למשרדו של נדב, הבוס שלו מזה חמש שנים ושיתף אותו בכוונתו לעזוב את המשרד בעוד כחודשיים .
נדב העריך את עבודתו הנאמנה של אורי. הוא ניסה להפציר בו להישאר במשרד לתקופה של שנה. "מצטער נדב, איני יכול להתמהמה בהחלטתי. בעוד כחודשיים נפרדות דרכינו."
עבר חודש מאז השיחה הטעונה משהו עם הבוס שלו. אורי מצא משרד בפרברי תל אביב שהתאים לצרכיו. ההכנות הקדחתניות לקראת הפתיחה התישו את כוחותיו .
הוא קרע את התחת בעבודה ולא יתן לשום דבר, או למישהו להפריע לו להגיע אל היעד. גם לא למירב .הנייד שלו צילצל, השעה הייתה שתיים עשרה בלילה, וזה עתה הוא נכנס לביתו . מעברו השני של הקו נשמע קולה של מירב .
"אורי? כבר חודש איננו מתראים. אתה חסר לי אני מתגעגעת למגע ידיך המחבקות!! אני יודעת שאתה עייף מכדי לדבר עכשיו, אז אקצר, רק תקשיב, אל תענה... מה דעתך שנעבור לגור יחד? כך נוכל לפחות לישון יחד. ליל מנוחה אהוב שלי, דבר איתי מחר". ניתוק.
דבריה של מירב הלמו בראשו. הוא הרגיש בודד במערכה. האם זאת העייפות שמתישה את נפשו ?! מחשבה מוזרה הדהדה בתוכו. קלפי טארוט, אז מה קלפי טארוט... לא יזיק, לא יועיל. שקע לתוך שינה .
למחרת, בעת הפסקת הצהריים שם את פעמיו למעונה של הקוראת בקלפים .
כשישב מול האישה שבורכה בצבעוניות יתר, ביקש ממנה לאחוז את הקלפים בידיו. רגע סוריאליסטי נוסף בחייו, בידיו מונחת חפיסה ענקית של קלפי טארוט.
הוא העביר קלף אחר קלף, מחפש את ההגיון שעומד מאחורי הציורים המופיעים עליהם. יסורי מצפונו גרמו לו לחוש כאילו עיניו של אביו ננעצות בכעס בגבו .
"מה שאלתך הפעם"? פנתה אליו האישה. אורי מילמל בקושי "חברתי מבקשת לגור איתי".
חצי שעה חלפה, קלף ועוד קלף תמונות על גבי תמונות. האישה אומרת לו: "אנרגיה נשית תעשה טוב בחייך... קלפי הטארוט מצביעים על כך שאתה צריך להכניס בקרוב אהובה לביתך". אורי חש התרגשות בשיפולי בטנו .
שבועיים אחרי הפגישה הסודית שלו עם האישה הצבעונית, מירב הייתה בת זוגתו ודיירת בביתו. למרות שזאת הייתה התקופה הלחוצה בחייו אי-פעם, הוא היה מלא סיפוק וחדוות יצירה .
העייפות הפיזית לא מנעה ממנו להיות מאושר, הכל "דפק" כמו שצריך. אפילו יחסיו האינטימיים עם מירב הגיעו לגבהים חדשים .
ערב פתיחת משרדו החדש, הכל היה מאורגן כפי שציפה. משרד מאובזר, שני מחשבים, מזכירה, רואה חשבון , תיקי לקוחות , תיקים במס הכנסה ומע"מ .
אורי הזמין כמה חברים ובני משפחה להרמת כוסית חגיגית . בעת שכולם נשאו ברכות , הוא שקע בהרהורים אודות קלפי טארוט. הייתכן שהייתה להם השפעה כזאת על חייו ? לא! הרי בסופו של דבר הוא זה שהחליט .
עברה שנה וחצי, משרדו של אורי שגשג. שעות עבודתו הרבות מילאו אותו באושר וגאווה. הוא התלבט בשאלה האם לשכור את שירותיהם של שני סוכני ביטוח. גם הפעם מצא את עצמו מול ידידתו משכבר הימים, הקוראת בקלפים. תשובתה הייתה: "אתה צריך לחכות חודשיים שלושה לפני מהלך כזה ."
אורי, מאמין ולא מאמין , ממלא אחר ההוראות של קלפי טארוט .
אורי ומירב מאוד אהבו את שעות הדמדומים . מוצאי שבת על חוף הים מול שקיעה מדהימה בצבעי סגול וכתום, רחש הגלים המרגיע, הם ספגו לתוכם את האוירה הקסומה .
הייתה זאת מירב שמילותיה פילחו את השקט "אורי, בוא נתחתן". הוא הביט בה בתדהמה. ברגע שפתח את פיו לענות, מירב הניחה את אצבעה על שפתיו "תחשוב על זה".
הם חייכו אחד אל השנייה. גם הפעם הוא חשב על הקוראת. שוב השקיט את מצפונו במילותיה של מירב: לא יועיל, לא יזיק .
התשובה שקיבל מקלפי טארוט היתה שהגיע הזמן למסד את הקשר עם בת זוגתו. הצעת הנישואין הרומנטית לא אחרה להגיע. כאשר כרע ברך לפני מירב, על חוף הים בשעת דמדומים, לקול תשואותיהם של עוברי אורח .
חתונתם של מירב ואורי, נערכה ברוב הדר ופאר. אך מתנה אחת הפתיעה את החתן יותר מכל מתנה אחרת. חפיסת קלפי טארוט מהודרת, אליה צורף פתק לא חתום, עליו נכתב :
שתדע תמיד להחליט ....
